יש רגעים שמתגלות תמונות חיים שלא הכרתי ,
זה התרחש אתמול אצל אחותי ,בסוף ארוחת הערב של הסופ"ש החגיגי הזה שנמשך כבר שבועות
הופיע אלבום ישן מתפרק ,חומר ואנרגיה אצורה שעוד רגע תתכלה. התחלתי לדפדף ,לפרק בזהירות .
חוויתי שאין סוף לחדש ,גם מהעבר .
השבוע בלימוד בחבורתנו "בבלי ירושלמי" ציטט אוגי את הרב מקוצ'ק שנשאל "איפה נמצא אלהים ?"
והשיב "איפה שנותנים לו להכנס" .
נפעמתי ,.איפה שאתה פותח, מתמסר לרגע ,היקום מביא לך חוויה לא מוכרת
זה להסכים להיות מופתע מהכל ,לא לדעת, הפוך מידע ושליטה.
היו לזה הרבה מופעים השבוע , והנה עכשיו עוד אחד, אחר בטיבו צבעו ובריחו.
הנה אמא שלי היפיפה ואחותי יהודית היקרה שכל כך דומה לה צולמו כנראה סמוך או לפני לידתי ,
מתבוננות אלי מעולם של פעם , מספרות כל כך הרבה מעבר לרגע עצמו .
גבריאל הרמן - במעמקי הלב שלו נמצאה שלווה נצחית .
גם את זו לא הכרתי , אבא שלי ואחותי .
צילום שנראה לי כמו משיר ילדות של פעם במוסף ספרות על אבות.
אבא שלי היה עולם ומלואו, בורכנו.
אילו בחרתי מילה אחת שתתאר אותו הייתי בוחר באהבה.
במעמקי הלב שלו נמצאה שלווה נצחית .אותה העביר מסוכת שלומו לכל מי שפגש .
מתבונן ומרגיש איך אני מפעיל את החיווט הזה שירשנו, הזמין תמיד של מעגל השקט והאהבה.
משישים ושבע שנות חייו חוויתי אין סוף אבהות .
הוא חסר כבר הרבה שנים, כל כך הרבה נשאר להשלים, לספר לו . ואולי הוא יודע .
אבא שלי ידע כל כך הרבה.
הייתה בו נדיבות רוח ,כולם עלו אליו לרגל לשמוע את חכמת הלב שלו ,
אני מתיידד עם אבא בגיל שלא הכרתי ,בורא רגעים חדשים בחיי .
ואחותי היקרה ,מאמין שהיא שמחה כל כך לפגוש את האיש שהכי אהבה בעולם .
הריקנות הזו סביבם בתצלום הופכת אותו עוד יותר לעל זמני.
