יום שלישי, 2 באוקטובר 2018

לורה וגבי הרמן - הם היו כמו מותג .




יש רגעים שמתגלות תמונות חיים שלא הכרתי , 
זה התרחש אתמול אצל אחותי ,בסוף ארוחת הערב של הסופ"ש החגיגי הזה שנמשך כבר שבועות 
הופיע אלבום ישן מתפרק ,חומר ואנרגיה אצורה שעוד רגע תתכלה. התחלתי לדפדף ,לפרק בזהירות .
חוויתי שאין סוף לחדש ,גם מהעבר . 
השבוע בלימוד בחבורתנו "בבלי ירושלמי" ציטט אוגי את הרב מקוצ'ק שנשאל "איפה נמצא אלהים ?" 
והשיב "איפה שנותנים לו להכנס" .
נפעמתי ,.איפה שאתה פותח, מתמסר לרגע ,היקום מביא לך חוויה לא מוכרת 
זה להסכים להיות מופתע מהכל ,לא לדעת, הפוך מידע ושליטה.
היו לזה הרבה מופעים השבוע , והנה עכשיו עוד אחד, אחר בטיבו צבעו ובריחו. 
הנה אמא שלי היפיפה ואחותי יהודית היקרה שכל כך דומה לה צולמו כנראה סמוך או לפני לידתי ,
מתבוננות אלי מעולם של פעם , מספרות כל כך הרבה מעבר לרגע עצמו .






גבריאל הרמן - במעמקי הלב שלו נמצאה שלווה נצחית .
גם את זו לא הכרתי , אבא שלי ואחותי .
צילום שנראה לי כמו משיר ילדות של פעם במוסף ספרות על אבות. 
אבא שלי היה עולם ומלואו, בורכנו. 
אילו בחרתי מילה אחת שתתאר אותו הייתי בוחר באהבה. 
במעמקי הלב שלו נמצאה שלווה נצחית .אותה העביר מסוכת שלומו לכל מי שפגש .
מתבונן ומרגיש איך אני מפעיל את החיווט הזה שירשנו, הזמין תמיד של מעגל השקט והאהבה.
משישים ושבע שנות חייו חוויתי אין סוף אבהות .
הוא חסר כבר הרבה שנים, כל כך הרבה נשאר להשלים, לספר לו . ואולי הוא יודע . 
אבא שלי ידע כל כך הרבה. 
הייתה בו נדיבות רוח ,כולם עלו אליו לרגל לשמוע את חכמת הלב שלו , 
אני מתיידד עם אבא בגיל שלא הכרתי ,בורא רגעים חדשים בחיי .
ואחותי היקרה ,מאמין שהיא שמחה כל כך לפגוש את האיש שהכי אהבה בעולם . 
הריקנות הזו סביבם בתצלום הופכת אותו עוד יותר לעל זמני.









יום שני, 14 במאי 2018

ירושלים של אימי של ילדותי .

ירושלים של אימי , של ילדותי .חיפשתי להחזיר לירושלים תום , אהבה רוח אחרת מזו הנושבת 
חברתי היקרה Hava Pinhas- Cohen כתבה היום בפוסט משלה ואני מצטט חלקים : "....רציתי לבקש שיניחו לה לירושלים, קצת שקט ואהבה"... " אבל, יש ענן כבד מעל העיר ומעל הארץ הזאת. שדות בדרום נשרפים מעפיפונים, לא מטילים, ומחר, אנשים חשופים יחצו את הגדר ויהיו הרוגים. ואיראן, כמו חיה פגועה מחדדת שיניים וציפורנים. ומסביב אביב אבל מי יכול לשים לב. ובתוך כל הרעש, המהומה, החרדה וההמתנה לימים שהם תאריכים טעונים. נכבה אמרנו? ראמאדן?".

ועליתי להר גבוה כדי להתבונן טיפה מעל מערבולת חגיגת הלאום שלנו , חגיגת התבדלות קהת חושיום ראיתי רגע מכונן של הומניות אנושיות זכייתה של נטע שפעמה את ליבה בענק , נטע אינה שייכת לחגיגת נצחון של ישראל 2018 , נטע שייכת לפוטנציאל שקיים בעמנו לראות אחר , להכיל לקבל את הזר השונה , ישראל 2018 חוגגת כוח ושכרון חושים , נטע מזכירה לעולם ולנו שיש בעם שלנו גם ידע להכיל ולקבל את האחר את השונה והזר . נטע מזכירה לנו לעצור רגע ולראות מה המסר שלה , מעבר לנצחון רגעי בתחרות , זה לא הסיפור .כל כך מחפשים כאן לנצח שלא רואים מעבר 
מקוה שבתוך שכרון החושים קול זכרון מרגש ומדהים של אשה כשרונית ואמיצה יהדהד ויזכיר מה באנו לעשות כאן בארץ זו לקבל את האחר השונה מכל הגלויות מכל העמים הלאה ההתבדלות . זו תפילתי .








יום חמישי, 15 בפברואר 2018

"זה הכל עניין של אינטימיות"


רמברנדט, פורטרט של זוג כיצחק ורבקה ידוע כ"כלה היהודייה",
1665-1669 בקירוב, שמן על בד, 166.5X121.5, רייקזמוזיאום, אמסטרדם
הדימויי הזה העלה בי געגוע לאימי הציירת שהכי אהבה את רמברנדט , תמיד דיברה על האור המיוחד בציוריו, והנה הבוקר מול הפוסט הזה שנות ילדותי חוזרות אלי באחת ויש שאלות שלא שאלתי אותה את אימא, החיים היו צבעוניים ואני שאינו יודע לשאול פשוט ספגתי, ועכשיו עלתה השאלה מדוע דווקא ציור זה היה בחדר השינה , והתקשרתי לאחותי שבד"כ מוסיפה עוד פרט וממלאת את החסר והפעם לא היה בפיה מענה ונותרתי רק עם אותה סקרנות ודמיון שציידה אותי נשמתי ועם ידידויות חדשות על הדרך כמו זיוה קורט שרק לאחרונה הכרנו , שהעלתה הבוקר את הפוסט הזה וכותרתו "זה הכל ענין של אינטימיות" והמילים האילו עשו את העבודה חיברו אותי כמו היו מענה לשאלה , ונרגעתי ושמחתי שהיקום מאפשר לדברים להתפענח בדרכו המופלאה .

זיוה קורט - חוקרת אמנות "נינו יקר כותב מרגש, תודה על ההארה שנתת לי. אני חושבת (ולא נכנסתי ליתר פרשנויות שיש לגבי ציור שהינו עדיין מעורר פרשנויות כאלה ואחרות) שציור זה שיש בו מתח בין החיבוק הרך, והנגיעה הרכה של הכלה, בצד האינטימיות שיש אומרים מרומזת ויש אומרים מעט יותר גלויה, הוא שעושה את העבודה, ואולי בשל כך היה אהוב בביתכם, ואפשר כמובן בשל אהבת רמברנדט בכללותו. אני מאוד אוהבת את רמברנדט ובעיקר את העבודות המאוחרות יותר שלו שיש בהן משהו מן המודרנה, עם אימפסטו ועם קריצה שבשלהי במאה ה-19 קראו לה אימפרסיוניזם. ובכלל את אמני המאה ה-17. מה שלא ציינתי זה מה שידוע שרמברנדט גר תקופה מסוימת בשכנות ליהודים. והכיר כפי שמסופר את מנשה בן ישראל, ובכלל. שוב תודה איש יקר, סופ"ש טוב"

למעבר לבלוג הצילומים של נינו הרמן הקישו על הציור

למעבר לבלוג הצילומים של נינו הרמן הקישו על הציור
דניאל