5 דצמבר ב-21:38 · ירושלים ·
אחר הצהריים לוינו את נחמיה יעקובוס אבא של חברי מילדות ושכני היקר איתן
נחמיה נפטר הלילה בשנתו כשהוא בן 100 .
בשבילי זה כמו עוד פרידה מהעולם של הורי לורה וגבי שהיו חברים כמו משפחה .
נחמיה בדרכו כשחקן על במה היה נואם ומדבר בכל פתיחה של תערוכות הציור הרבות שקיימה אמא היתה לו יכולת דיבור ונוכחות מרשימה .
היה מחנך ומורה לאנגלית אהוב מאד בבית הספר התיכון קלעי בגבעתיים ,אהוד בנאי שהיה גם אחד מתלמידיו , שמח בהופעתו בקיץ שעבר בתיאטרון בחצר של איתן והדסה בנטף להקדיש את" יוצא לאור למורה שלו
בצילומים האילו משנות השבעים נחמיה בפתיחות תערוכות של אמא
בביתנו ברמת גן, ובגלריה עתיד בירושלים .
 |
| רות ונחמיה ואיתן חוגגים 99 לנחמיה |
ישבה רות מול הקבר של בעלה נחמיה שנטמן זה הרגע, ראתה את הבאלות מלאות חול ים שנשפכו חבורת גברים במעדרים עובדים בשקט מכסים את הקבר , עוד ועוד חול נשפך לתוך הקבר העמוק , "איתן יישאר מקום בשבילי ". ככה בישירות שאלה בדרכה ,"כן אימא אתם תשכבו אחד ליד השני "
עצב גדול ניכר בפניה של רות , בשנים האחרונות לחייו נחמיה נוכח מעט ,לצד זה אתמול זה היה הסוף, כמעט שמונים שנה ל זוגיות שמסתיימת . כל כך רגילה להיות שם עבורו , ישבתי לידה על הספסל של ענבל שבנה אורן , מתבונן באשה מרשימה שבקרוב תהיה בת 100, אח"כ בביתם של היעקובוסים בנטף שוחחתי איתה שעה ארוכה זה מדהים תמיד לראות לשמוע מה מתקיים בזיכרון של אדם זקן .בזיכרון של כולנו .
רות צלולה ומחוברת אבל כל כך סלקטיבית וגם חוזרת על עצמה הרבה , הרבה מוסבר מן הסתם במונחים רפואיים, ובת קול לחשה לי שיש עוד רובד בנו שמנהל את הדברים ,ככה חוויתי אתמול שוב "אבא שלך" אמרה רות "בתחילת נטף שלא היה כאן כלום תמיד אמר לי את תראי שיום אחד יהיה כאן ישוב נהדר"
"אתה משוגע כמו הבן שלך אמרתי לו" .אומרת ,פונה אלי ,מיישירה מבט ומחייכת .
רק אתמול בערב חשתי שאני מבין עוד רובד בביקורת/ מחמאה שלה .
חזרה על הסיפור הזה כמה וכמה פעמים באותו ערב , כמו היה בו מרכיב מכונן עבורה עבורי .
בתור ילד חבר של איתן מגיל 5 , הייתי חווה לא מעט קושי של רות להכיל אותי , גם היתה אומרת זאת באותה ישירות אופיינית לה , קשה היה לה שהורי היו כה קשובים לרצונותיי וכיבדו ואפשרו לי לממש רצון, בהרבה מובנים ואופנים . "אתם עושים רק מה שנני אומר " הייתה אומרת להם .
נני היה אז עוד כינויי שנגזר מחנניה .
אתמול לראשונה מזה שנים חשתי את האהבה שלה אלי כה ברורה ונוכחת .
והייתה בה גם הקשבה אחרת , מזו שהכרתי כילד, ומן הסתם גם בי , חוויתי זאת גם שבאה להרצאה שלנו בתיאטרון בחצר , במוצ"ש ה2/9 יום הולדתו של יאיר, הגיעה במונית מבית האבות , ישבה בקור של תחילת הסתיו בהרי יהודה צופה בתמונות מתחברת מתרגשת קשובה , שעתיים אחרי באותה צלילות וחיבור פשוט הודתה לי בהתרגשות גדולה חשתי את הכנות הלב ועומק הרצון לחיבור .
זו היתה מחווה מרגשת , כל כך שמחתי על התיקון הזה שמתקיים ביננו, הודייתי לה מאד.
אתמול בבית הקברות התקרבתי עוד צעד , אמרתי לה בעצב, "בשבילי זה כמו עוד פרידה מההורים " "אני מאמינה לך " אמרה בעיניים דומעות , כמו מאשרת את הנגיעה בה .
החיים מזמנים לנו הזדמנות לחוויות משתנות מול אותם אנשים , צריך פשוט לפתוח את הלב והכל נשמע אחרת .
המוות והאהבה כל כך קרובים .
