יום שישי, 8 בדצמבר 2017

עובר אורח/ אוצרת ג'ניפר בלוך / מוסף השבת / מקור ראשון

אני אוהב את "מקור ראשון"
לא את כל העיתון , עם עמודי החדשות יש לי קושי גדול .
אני אוהב את המוספים לשבת , תרבות ,הגות , המוסף לספרות מצויין
דיוקן ,סיפורים אנושיים מזכיר לי מעריב של פעם שהיה "הנפוץ ביותר במדינה "
כך קרא לעצמו .
זכיתי כבר פעם שניה לשער ב"מוסף לשבת, " לכבוד .תערוכות
כבוד גדול – תודה גדולה לאנשי מקור ראשון
שבת שלום .









יום רביעי, 6 בדצמבר 2017

בשבילי זה כמו עוד פרידה מהעולם של הורי לורה וגבי

‏5 דצמבר‏ ב-‏21:38‏ · ‏ירושלים‏ ·


אחר הצהריים לוינו את נחמיה יעקובוס אבא של חברי מילדות ושכני היקר איתן
נחמיה נפטר הלילה בשנתו כשהוא בן 100 .
בשבילי זה כמו עוד פרידה מהעולם של הורי לורה וגבי שהיו חברים כמו משפחה .
נחמיה בדרכו כשחקן על במה היה נואם ומדבר בכל פתיחה של תערוכות הציור הרבות שקיימה אמא היתה לו יכולת דיבור ונוכחות מרשימה .
היה מחנך ומורה לאנגלית אהוב מאד בבית הספר התיכון קלעי בגבעתיים ,אהוד בנאי שהיה גם אחד מתלמידיו , שמח בהופעתו בקיץ שעבר בתיאטרון בחצר של איתן והדסה בנטף להקדיש את" יוצא לאור למורה שלו
בצילומים האילו  משנות השבעים נחמיה בפתיחות תערוכות  של אמא
בביתנו ברמת גן, ובגלריה עתיד בירושלים .









רות ונחמיה ואיתן חוגגים 99 לנחמיה 


ישבה רות מול הקבר של בעלה נחמיה שנטמן זה הרגע, ראתה את הבאלות מלאות חול ים שנשפכו חבורת גברים במעדרים עובדים בשקט מכסים את הקבר , עוד ועוד חול נשפך לתוך הקבר העמוק , "איתן יישאר מקום בשבילי ". ככה בישירות שאלה בדרכה ,"כן אימא אתם תשכבו אחד ליד השני "
עצב גדול ניכר בפניה של רות , בשנים האחרונות לחייו נחמיה נוכח מעט ,לצד זה אתמול זה היה הסוף, כמעט שמונים שנה ל זוגיות שמסתיימת . כל כך רגילה להיות שם עבורו , ישבתי לידה על הספסל של ענבל שבנה אורן , מתבונן באשה מרשימה שבקרוב תהיה בת 100, אח"כ בביתם של היעקובוסים בנטף שוחחתי איתה שעה ארוכה זה מדהים תמיד לראות לשמוע מה מתקיים בזיכרון של אדם זקן .בזיכרון של כולנו .
רות צלולה ומחוברת אבל כל כך סלקטיבית וגם חוזרת על עצמה הרבה , הרבה מוסבר מן הסתם במונחים רפואיים, ובת קול לחשה לי שיש עוד רובד בנו שמנהל את הדברים ,ככה חוויתי אתמול שוב "אבא שלך" אמרה רות "בתחילת נטף שלא היה כאן כלום תמיד אמר לי את תראי שיום אחד יהיה כאן ישוב נהדר"
"אתה משוגע כמו הבן שלך אמרתי לו" .אומרת ,פונה אלי ,מיישירה מבט ומחייכת .
רק אתמול בערב חשתי שאני מבין עוד רובד בביקורת/ מחמאה שלה .
חזרה על הסיפור הזה כמה וכמה פעמים באותו ערב , כמו היה בו מרכיב מכונן עבורה עבורי .
בתור ילד חבר של איתן מגיל 5 , הייתי חווה לא מעט קושי של רות להכיל אותי , גם היתה אומרת זאת באותה ישירות אופיינית לה , קשה היה לה שהורי היו כה קשובים לרצונותיי וכיבדו ואפשרו לי לממש רצון, בהרבה מובנים ואופנים . "אתם עושים רק מה שנני אומר " הייתה אומרת להם .
נני היה אז עוד כינויי שנגזר מחנניה .
אתמול לראשונה מזה שנים חשתי את האהבה שלה אלי כה ברורה ונוכחת .
והייתה בה גם הקשבה אחרת , מזו שהכרתי כילד, ומן הסתם גם בי , חוויתי זאת גם שבאה להרצאה שלנו בתיאטרון בחצר , במוצ"ש ה2/9 יום הולדתו של יאיר, הגיעה במונית מבית האבות , ישבה בקור של תחילת הסתיו בהרי יהודה צופה בתמונות מתחברת מתרגשת קשובה , שעתיים אחרי באותה צלילות וחיבור פשוט הודתה לי בהתרגשות גדולה חשתי את הכנות הלב ועומק הרצון לחיבור .
זו היתה מחווה מרגשת , כל כך שמחתי על התיקון הזה שמתקיים ביננו, הודייתי לה מאד.
אתמול בבית הקברות התקרבתי עוד צעד , אמרתי לה בעצב, "בשבילי זה כמו עוד פרידה מההורים " "אני מאמינה לך " אמרה בעיניים דומעות , כמו מאשרת את הנגיעה בה .
החיים מזמנים לנו הזדמנות לחוויות משתנות מול אותם אנשים , צריך פשוט לפתוח את הלב והכל נשמע אחרת .
המוות והאהבה כל כך קרובים .



יום שלישי, 30 במאי 2017

ציורים שנולדו בעקבות ביקורינו בעין חרוד

גם בציורי אמא מצאתי כמה ציורים שנולדו בעקבות ביקורינו בעין חרוד 
בחגיגות שבועות , חיפשתי שיר של זרבבל גלעד המשורר שבביתו ואצל משפחתו התארחנו מידי שנה בילדותנו , לשמחתי אני מגלה שהרבה מהתום והיופי של תקופה זו ספוגים בי . 
חג שמח

שיר ערש
מילים: זרובבל גלעד
לחן: דוד זהבי
קיים ביצוע לשיר זה


נומי-נומי-נומי נים" 
מזמרים העננים. 
וכוכב קטן ברום 
מחייך לו מחלום 
ולוחש לך ומנעים: 
"נומי, נומי, נים".

"נומי, נומי, נומי נים" - 
עלעלי עצים נעים; 
זה הרוח השובב 
בא רכוב 
על זנב העב 
ולוחש לך ומנעים: 
"נומי, נומי, נים".

"נומי, נומי נומי נים" - 
לשדות ולגנים, 
מן ההר ירד הצל 
בא לעמק 
בא הליל. 
פעמון הרחק ינעים: 
"נומי, נומי, 
דין-דין-דין!".




"יצאנו לשנות פני העולם, לשים קץ לשעבוד אדם באדם".



כשהיינו קטנים לקחו אותנו הורינו לחגוג את ליל הסדר בקבוץ עין חרוד התארחנו אצל זרובבל ושושנה גלעד , אני מאמין שרצו הורינו ללמוד איך לבנות ליל סדר במשפחתנו ומן הסתם לאפשר לנו ולהם לחוות טעינה מחודשת של ההגדה המסורתית .בתקופה ההיא בתנועה הקיבוצית ליל הסדר היה האירוע התרבותי הגדול בשנה וחגגו אותו כולם בחדר האוכל זה היה חלק מהווי הקיבוצי עבורנו כילדים האפשרות לחבור לטבע לאביב לאנשים שחיו עולם אחר משלנו עירוניים היה מעורר השראה , ומן הסתם שם החל החיבור שלי לאדמה , לטבע , לקהילה שהביאו אותנו להקים את נטף. 
בחרתי כרגע להניח כמה עבודות של אמא ,אימי הציירת ליאורה הרמן שכבוד האדם וחירותו היו יקרים לליבה ,אהבה מאד לצאת לצייר בעיר העתיקה ,ביפו, בעכו, בד"כ היתה יוצאת יחד עם אבא גבי ליום ציור ,שהתחלתי לצלם עדיין נער ,ביקשה ממני לצלם עבורה דימויים להשראה מניח כאן כמה ציורים של אמא שנעשו בהשראת צילום שלי משער שכם והכל מתחבר למילים שבחרתי להביא הערב לשולחן המשפחה. מתוך טקסט שהעלו בינ"ה התנועה ליהדות חברתית .

״יצאנו לשנות פני העולם, לשים קץ לשעבוד אדם באדם.
מתי נולדנו? בשעה שניצוץ כבוד ראשון הוצת בלב העבד המושפל הראשון נגד משפילו.
אנו לא ננמיך את הדגל עד בוא היום, והיה דגלנו לדגל החברה המשוחררת,
עד יקום האדם במלוא קומתו, ויתגלה לעין-כל כאור הנצחים הצפון בו, כשדעתו רחבה ולבו טהור וידיו נאמנות וחייו חופש וצדק.
אין לא עבד עברי ולא עבד כנעני, לא כושי ולא סיני. וכבודו כל אדם ראש פינה הוא לחברה הנגאלת.
בוא יבוא היום ההוא" . משה בילינסון, 1934

כמו כן מעלה שני פוסטים מהיום של אשה יקרה חברה , Asma Aghbarieh-Zahalka-
: " חג שמח לחבריי היהודים החוגגים את הפסח, ואינשאללה אחרי חמישים שנים של כיבוש נוכל כולנו, פלסטינים וישראלים, לצעוד יחד אל החירות שאנו ראויים לה".
שבוע שלם הנשים מנקות, מכינות תפריט אוכל, עורכות קניות, מבשלות, מפזזות ומתרוצצות בשביל סדר פסח. בסדר עצמו ישב אב הבית, או נציג המשפחה, עם חולצה לבנה וכיפה על הראש ויערוך את הטקס.
כמה מהמשפחות יאפשרו בלילה הזה לאם הבית, לזאת שבזכותה הערב הזה מתקיים, לעמוד בראש השולחן והיא תספר את הסיפור של יציאתכןם ממצריים.
יצאתכןם מהעבדות לחירות.
וכמה מכןם בלילה הזה, יסרבו לצטט את המשפט הנוראי 
"שפוך חמתך על הגויים".
חירות




יום רביעי, 22 במרץ 2017

בית דניאל זכרון יעקב

ממשיכים מאתמול במנהרת הזמן לשנות השבעים, אמא הציירת ליאורה הרמן מעבירה חוגי ציור בבית דניאל בזכרון יעקב ,ואני שלא מגויס ממשיך במלוא המרץ במסעי להוציא תעודת עיתונאי . מפיץ תצלומים למערכות העיתונים פעמיים שלוש בשבוע, הנושאים מגוונים, בעיקר כאילו שניתן להפיץ גם יום יומיים אחרי ההתרחשות . הנה כיתוב לתצלום כמו שהגשתי מודבק על גב צילום בגודל 18X24 ככה הסתובבתי על אופניים או בעזרת אבא "סיבוב "במערכות בתל אביב "על המשמר,"דבר". "הארץ" עיתוני הערב , ועוד ועוד. בתחילה זה לא הלך פשוט.
אך מתוך ההתמדה ורצף, למדו עורכי העיתונים במערכות השונות לחכות לתצלומי שנכנסו יותר יותר, מתוך שעסקו ברגעים הקטנים של החיים שיש בהם ענין , אחרי שנה מאומצת יכולתי להביא ללשכת העיתונות הממשלתית זו שמנפיקה תעודות עיתונאי, מספיק קבלות שהוכיחו שאני חי ומתפרנס מתצלומי עיתונות . ואמא , אמא שמחה לקבל הדהוד.